מסלול מעגלי
אורך : 5 ק"מ
אורך : שעה – שעתיים
רמת קושי: קל
תחילת המסלול :
תל ניצנה חניה מזרחית (ליד המשוריין)
רקע
תל ניצנה או כפר ניצנה כמו שקראו לו הנזירים בתקופה הביזנטית הוא ישוב הנמצא על אחד מסעיפי דרך הבשמים, שככל הנראה הפכה לדרך היין של המאמינים הנוצרים שצעדו אז את המסע להר סיני, דרך כאן.
מאיפה? ולאן?
אז ככה….
ראשית, ארץ ישראל נמצאת במעבר היבשתי שבין אפריקה ואסיה.
זו הדרך היחידה להגיע מאפריקה לאסיה או אירופה ברגל והמשמעות היא שהרבה מאוד אירועים הסטוריים, תרבותיים מתנקזים למרחב.
אז בדיוק כמו שהבריטים סחרו דרך המזה"ת בנפט, או האמריקאים, הסעודים והאירנים כך בזמנם של הנבטים סחרו במדבר שבין חצי האי ערב לנמל עזה בעיקר בבשמים.
דרך הבשמים הידועה אפילו קיבלה את התואר "אתר מורשת עולמי" של אונס"קו מאחר והוא משמר ערכים הסטוריים רבים, בהם הסחר בבשמים.
אך בניצנה המצב קצת שונה, ניצנה יושב בקצה הדרך הנבטית, עד כמעט לא רלוונטית למסלול התנועה שבין עזה – עבדת – פטרה. אין הגיון להגיע לניצנה (לעומת שבטה שנמצאת קרוב יותר לדרך)
ניצנה הופכת למשמעותית רק אחרי התקדשות הנצרות באירופה והפיכתה לדת האימפריה הביזנטית, זו שהחליפה את האימפריה הרומית בשליטה על דרך הבשמים.
עם הזמן אנחנו רואים שהישובים , אותם ישובי דרכים נבטים על הדרך מתיישבים בישובי קבע גדולים, עם כנסיות, ופיתוח של טראסות חקלאיות בכל מרחב הערים האלו. והגידול העיקרי – ענבים, ענבי יין.
את היין צרכו העוברים והשבים בין אם לטקס המיסה ולברכה על היין, לטיהור מי השתייה בעזרת האלכוהול שביין או לשתייה לשוכרה בלילות הקיץ הקרים של פתחת ניצנה.
אבל לאן? לאן הם הולכים? ולמה פתאום ניצנה הפכה להיות על הדרך?
בדיוק כמו שמשה רבנו מוביל את בני ישראל ממצרים לכנען דרך קדש ברנע –
יעקב ובניו יצעדו בין כנען ומצרים על דרך שור
התורכים יבנו את מסילת הרכבת שלהם
ואנחנו נסחור עם מצרים במסוף ניצנה
כך גם עולי הרגל הביזנטיים הנוצרים יצעדו בין נמל עזה ומנזר סנטה קתרינה בחצי האי סיני, זיהוי הר סיני ע"פ האמונה הנוצרית. המסע הזה בדיוק יעבור בניצנה שתהפוך לנקודת דרכים מרכזית בדרך דרומה.
את היין שהפיקו הביזנטים הם אמנם מכרו לעוברים בדרך , אך יותר מכל יצאו קנקניםן לאירופה מנמל עזה, לפני 1500 שנה, בלי חשמל ובלי גוגל.
תעלות מים, מדרגות אבן חקלאיות , אמונה וכנראה גם מזל.
יוצאים לדרך
את המסלול מתחילים למרגלות תל ניצנה, ליד המשוריין , הבאר ועץ האשל הגדול.
המשוריין הוא עדות לקרב שהתחולל על תל ניצנה בימי מלחמת העצמאות, עת יצאה להתקפה חטיבת הזקן בפיקודו של יצחק שדה בחג חנוכה תש"ח.
בקור החורף הסתערו חיילי גדוד הקומנדו בפיקוד יעקב גרנק, הידוע בכינוי דב הבלונדיני, לוחם הלח"י הנודע שהיה לאגדה בימי חייו הקצרים.
למרגלות התל תוכלו לראות שרידי מבנים – כנסיות ביזנטיות, בארות מים חיים משופצים מהתקופה העות'מאנים–בריטית.
הולכים על המסלול הירוק לאורך נחל עזוז וחוצים מתחת לכביש – עד למפגש עם הכביש המוביל לחמוקי ניצנה. ממנו מפצל השביל הכחול שיוביל אתכם עד למערת ניצנה.
מערת ניצנה – ע"פ הערכות מערת ניצנה הייתה המערה אותה חצבו בוני העיר הבזינטית.
הסלע הוא קירטון רך אשר נחצב בקלות מהאדמה.
הקירטון, הידוע בכינויו העממי "אבן גיר" – יענו האבן הזאת שממש כותבת כמו גיר על לוח ישן – הוא סלע משקע ימי, אשר יצירתו קרתה בסביבה ימית, מתחת למים אשר בה שקעו חומרים, חלקם יהפכו לאבן גירנית שמורכבת בעיקר מקלציום, סידן, של עצמות הדגים והיצורים שחיו בים.
על כן, סלע משקע בשמו המקצועי, שוקע בשכבות מאוזנות.
אם תחפשו במערה תוכלו למצוא שחלק בלתי נפרד מהמערה הוא שכבה של 20-40 ס"מ של מלח ים, נקי ודק שהצטבר בתהליך כימי בין שכבות הקירטון הרך.
ממשיכים הלאה בשביל, חוצים את דרך האספלט , הכביש המנדטורי וצועדים אל מעבר לקו הרכס לחווה החקלאית המחודשת בה תוכלו לראות מעט מעצי ארץ ישראל הגדלים במדרגות הסלע העתיקות , ללא השקייה ומאיסוף מי הגשמים המעטים בלבד.
המשך המסלול לכיוון צפון , לעבר עמודי השלום
אנדרטה של עזרא אוריון אשר מציגה 100 עמודים , עליהם ב88 שפות שונות המילה "שלום" , כמחווה להסכם השלום בין מצרים וישראל.
נתיב העמודים מתחיל בתל ניצנה וממשיך עד למסוף הגבול.
אנחנו פונים ימינה, לכיוון תל ניצנה וחוצים מתחת לכביש בתעלה , חוזרים לשביל הירוק שמוביל לראש התל ובחזרה לרכבים.